בסוף שבוע שעבר נסענו, אני ואישתי, בדרך הקבועה והארוכה לבית הוריה ויצא לנו, איך לא, להתפלסף על טיפולים נפשיים. ככה זה כששנינו מגיעים מאותו מקצוע (שנינו פסיכולוגים קליניים).
דיברנו לא מעט על מטרות של טיפול ואיזה טיפול יעזור למי ומתי.
השיחה הזו הזכירה לי עד כמה כשאנשים פונים להתערבות טיפולית לא ברור להם מה בכלל השיקולים בבחירה של טיפול כזה או אחר. וגם עד כמה המצב הזה הפך למוטרף בעולם שבו אין מקום לתהליכים ארוכים, כי אין זמן ומשאבים מספקים כדי לעזור לכולם.
אז הנה כמה הרהורים על טיפול בעידן הנוכחי, ובסף גם תובנה בנוגע לשלוש שאלות שבעיני קריטיות בדרך לבחירת הטיפול המתאים.
1. איזו גלולה לבלוע? את האדומה או הכחולה?
אתם בטח זוכרים או שמעתם על "המטריקס". בסרט מורפיאוס, מנהיג המרד, מציע לדמות הראשית ניאו (בגילומו של קיאנו ריבס) לבחור בין גלולה אדומה לגלולה כחולה. מורפיאוס אומר בתרגום חופשי את הדברים הבאים: "אם אתה לוקח את הגלולה הכחולה... נגמר הסיפור, אתה מתעורר במיטה שלך ומאמין לכל מה שאתה רוצה להאמין. אם אתה לוקח את הגלולה האדומה... אתה נשאר בארץ הפלאות, ואני מראה לך כמה עמוק הארנב החור הולך." (1)
בסרט, הגלולה הכחולה היא סם הרגעה שיגרום לניאו לחשוב שכל החוויות האחרונות שלו היו הזיה, כדי שיוכל לחזור לחיות במציאות המדומה של המטריקס. הגלולה האדומה, לעומת זאת, משמשת כ"מכשיר איתור" לאיתור גופו של הנבדק בעולם האמיתי ולהכנתו ל"ניתוק" מהמטריקס.
במעבר חד לעולם הטיפולי – הגלולה האדומה והגלולה הכחולה מייצגות בחירה בין שתי אפשרויות.
הגלולה האדומה תוביל ללמוד אמת שעלולה להיות מטרידה אך שתאפשר לשנות את המציאות. הגלולה הכחולה תשמר את המציאות הנוכחית אבל תפחית מהחוויה המטרידה שנלווית לחיים במציאות העגומה.
2. הסיבה האמיתית לפניה לטיפול
אז אם הייתם פונים לטיפול, מה היתה הסיבה לכך?
אתם בעיקר מעוניינים שלא יכאב לכם, שבפשטות, תהנו? או שאתם בעיקר מעוניינים לשנות את המציאות שהופכת אתכם לאומללים?
אם הייתם חולדות, אגב, התשובה היתה ברורה. כחולדות, אתם תלכו על הנאה בלי לחשוב פעמיים. מחקר שבוצע עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת הצביע על כך שכאשר חולדות יכולות באמצעות לחיצה על דוושה לגרות את המוח שלהן באזורים מסוימים של "הנאה" הן ילחצו על הדוושה עד לכדי הרעבה עצמית (2).
המוח של בני האדם מפותח ומורכב הרבה יותר, ואנחנו מגיבים למשמעויות של הדברים שמסביבנו, בייחוד כאלה שקשורות לסביבה החברתית. זו סביבה עירונית, צפופה באנשים, ואין הרבה בינה לבין חוויה של קהילתיות שמספקת לנו חיבור רגשי שאנחנו כל כך זקוקים לו. כפי שהחברים של נטאשה כותבים "מליוני אנשים לבד".
לכן, ביסוד המוטיבציה של רבים שפונים לטיפול עומד הקושי למצוא את מקומנו בחברה. קושי בקשרים בינאישיים לרבות המשמעות של חוסר בקשרים – בדידות; ופגיעות בתעסוקה – אדם שפחות חווה את עצמו כנחוץ או כבעל השפעה חיובית על אחרים (3,4). ומחקרים מצביעים על קשר ברור בין אנשים שלהם חסרים קשרים קרובים ומיטיבים למופעים רבים ושונים של תחלואות נפשיות הכוללים דיכאון, והתמודדות לא יעילה עם משברים (5,6). פונים כאלו, אם כן, זקוקים לגלולה אדומה – למצוא את הרלוונטיות שלהם בסביבה החברתית.
3. ההתערבויות הנפוצות ביותר הן בבסיסן גלולה כחולה
בדרך כלל נופנה לטיפול נפשי או נעשה זאת בעצמנו לאחר שניסינו כל מה שיכולנו כדי להצליח בחיים. בדרך התפתח כאב נפשי מתמשך. וכך, הכרטיס (ticket) איתו אנחנו מגיעים לטיפול הוא הכרטיס של כאב נפשי.
אם זה מרגיש לא הגיוני דמיינו כיצד נשמע אדם שמגיע לרופא המשפחה שלו בתלונות שיובילו להפניה לפסיכולוג. הוא לא יספר לרופא שהוא רוצה לשפר את מערכות היחסים שלו, או שהוא לא מממש את עצמו בעבודה. הוא יספר שאין לו חשק לחיות, או שהוא כל כך לחוץ שהוא לא מצליח לתפקד. כלומר, הבעיה היא הכאב הנפשי שמפריע לתפקד ולא המציאות שבחיים עצמם.
החברה מעוניינת שנפנה בגלל הכאב הנפשי, מאחר ולשנות את המציאות קשה הרבה יותר. אין לזה פרוטוקול קבוע ומוצלח (למרות מה שמאמנים לחיים מנסים למכור לנו) וגם הרבה פעמים זה מחוץ לשליטתנו, ואז אין על מה לעבוד בחדר הטיפולי.
ואכן, ההתערבויות הנפוצות ביותר בבריאות הנפש (עבור מבוגרים לכל הפחות) כמו טיפול תרופתי וחלק רב מטיפולים קוגניטיביים התנהגותיים מייצגות גלולות כחולות – הקלה סימפטומטית ומניעת כאב נפשי. אלה התערבויות שאמורות להפחית חוויה של סבל (למשל, דיכאון או חרדה). היתרון הוא שהן מתמקדות בהקלה נפשית ובכך גם יכולות להציל חיים (חישבו למשל על אדם החווה דיכאון שעלול להוביל להתאבדות). החיסרון הוא שאם בכך הטיפול הסתיים ייתכן ומצאנו את דרך לחיות חיים שלא טובים עבורנו בטווח הארוך.
4. שאלות המפתח לבחירה קשורות בחיים עצמם
הסיפור על מערכת בריאות הנפש בחברה המודרנית הוא סיפור על חברה אנושית שמתעסקת בלפתור את הבעיות האינדיווידואליות של האדם באופן אישי, פרטי, גם אם כל כך הרבה אנשים בחברה מרגישים רע.
העיסוק בפיתרון האינדיווידואלי מובן, כי בהיעדר מהפיכה חברתית – עליה חשוב ונכון לדבר – עדיין חשוב שננסה להקל על אנשים. רק כדאי שהעיסוק הזה, במציאת תרופות והתערבויות פשוטות להקלה על הסבל, לא ימנע מאיתנו מהפיכות שיכולות לטפל בשורש הבעיה – הבדידות והקושי למצוא רלוונטיות בחיים.
והעיסוק הזה, במתח בין הפרט לחברה, מוביל אותי לתובנה – מתי נכון לדעתי לבלוע רק את הגלולה הכחולה – מתי נכון לפנות להתערבות שמטרתה הפחתת הסימפטומים של הסבל. *
אם אדם שיקר לכם מרגיש רע נפשית, מעוניין בעזרה, ואולי מקבל אותה כבר עכשיו, שווה שישאל את עצמו את שלושת השאלות הבאות הבוחנות חוויה של רלוונטיות בריאה:
האם יש לו/לה מערכות יחסים טובות ואינטימיות עם מספר חברים\בני משפחה? קשרים שבהם יש פירגון ועזרה הדדית והרבה מפגשים של ביחד?
האם יש לו/לה אנשים שזקוקים לו/לה? שהוא/היא נחוצים עבורם?
האם יש לו/לה השפעה חיובית על אנשים בעולם בזכות העבודה שלו/שלה?
במידה והתשובה לשלושת השאלות הללו היא כן, המשמעות היא שאותו אדם חווה חיים שמספקים חוויה של רלוונטיות. ייתכן כי עזרה בהפחתת כאב נפשי היא כל מה שיש בו צורך כדי לחזור למסלול.
במידה והתשובה לאחת מהשאלות הללו היא לא, חשוב שתדעו שהטיפול לא יכול להתמקד רק בהפחתת הכאב הנפשי. סביר להניח, שלאורך זמן, אותו אדם לא יהיה מרוצה מהתוצאה עד לעמקי נשמתו.
הסיבה היא שהרווחה הנפשית שלנו, בסופו של יום, קשורה לא רק לכך שלא כואב לנו נפשית, אלא בעיקר להרגשה שאנחנו רלוונטיים בעולם הזה.
וכן, אלה סוג השיחות שאני זוכר לעשות עם אישתי. זכיתי.
שיהיה לכם המשך יום טוב.
* הכתוב הוא מאמר דעה ואין בנאמר בו כדי לספק ייעוץ או להחליף ייעוץ של בעל מקצוע מורשה, או לספק הפניה כזו או אחרת.
(1) Wachowski, L., & Wachowski, L. (1999). The Matrix. Warner Bros.
(2) Olds J, Milner P. Positive reinforcement produced by electrical stimulation of the septal area and other regions of rat brain. J Comp Physiol Psychol. 1954;47:419–27.
(3) Tennant C. Life events, stress and depression: a review of recent findings. Aust N Z J Psychiatry. 2002;36(2):173-182.
(4) Brown GW, Harris T. Social origins of depression: A study of psychiatric disorder in women: Routledge; 2012.
(5) Bassett E, Moore S. Mental health and social capital: Social capital as a promising initiative to improving the mental health of communities. Current topics in public health: IntechOpen; 2013.
(6) Vanderhorst RK, McLaren S. Social relationships as predictors of depression and suicidal ideation in older adults. Aging & mental health. 2005;9(6):517-525.
Comments